החלטה בתיק ע"מ 1901/13

כתב האישום שהוגש נגד העורר כולל ארבעה פרטי אישום:

ביצוע שירות עבור התאחדות  בלתי מותרת על כך שבשנת 2010 פנה העורר אל אחמד אבו פחידה, עדכנו כי הוא זכאי לפיצוי מטעם החמאס בגין מאסרו, וביקש ממנו פרטים של אדם מרצועת עזה או ירדן שבאמצעותו יועברו הכספים. אחמד אבו פחידה מסר את פרטיו של בן דודו, שהינו תושב רצועת עזה. כעבור מספר ימים קיבל בן הדוד את כספי הפיצוי והעבירם לחשבון בנק על שם אמו של אחמד.

חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת על כך שמיום 13/9/12 היה חבר בארגון החמאס. חברותו ופעילותו נמשכו עד ליום מעצרו.

ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, וניסיון להכנסת כספי אויב לאזור על כך שלאחר חודש אוקטובר 2010, נפגש העורר מספר פעמים עם וליד עלי, ושוחח עימו על אופן התמודדות ארגון החמאס עם הרשות הפלסטינית. העורר הציע כי פעילי ארגון החמאס ישאו דרשות ויעבירו שיעורים במסגדים ללא קבלת אישור של הרשות הפלסטינית, וכי סטודנטים מטעם הכותלה אסלאמיה יבצעו פעילות ללא אישור הרשות.

כשהתברר לעורר ש-וליד מנהל קשר חשאי עם צאלח אלערורי, בכיר בחמאס בעזה, עדכן העורר את וליד, כי בכוונתו לחדש את פעילותו של ארגון החמאס ברמאללה. עוד מסר ל-וליד כי לשם מימון הפעילות החדשה ביכולתו להכניס כל סכום כסף שיועבר מחו"ל לשטח האזור. במפגש מאוחר יותר בין השניים, ביקש העורר מ-וליד להעביר לצאלח ערורי בקשה לקבלת 100,000 $ לשם חידוש פעילות ארגון החמאס ברמאללה. לשם כך מסר ל-וליד פרטיה של אישה השוהה בירדן והידועה כ"אום מחמוד", אשר אמורה לקבל את הכסף. העורר ו-וליד סיכמו ביניהם, כי עם קבלת הסכום המבוקש יחלקו אותו ביניהם באופן שווה, כך שמחציתו האחת תשמש לחידוש פעילות החמאס ברמאללה ומחציתו השנייה תועבר לשימושו של וליד. האחרון נענה לבקשת העורר, ובמהלך חודש נובמבר 2012 שלח לצאלח ערורי הודעת דואל ובה בקשת העורר, תוך ציון פרטי הקשר של "אום מחמוד". התוכנית לא יצאה לפועל בשל מעצרו של העורר.

בבית המשפט קמא ביקשה התביעה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. כב' השופטת רס"ן אבישג אגמי-מרדכי דנה בבקשה, ובתום החלטה מפורטת מאד ומנומקת היטב קבעה כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישומים, ויש עילות למעצרו של העורר. כיוון שהשופטת הנכבדה לא מצאה חלופה למעצר, היא קיבלה את בקשת התביעה והורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הגישה ההגנה את הערר שנדון בפניי.

טיעוני הצדדים

הסנגורהמלומד טען, כי אין תשתית ראייתית לפרטי האישום המיוחסים לנאשם, ועל כן אין סיכוי סביר להרשיעו בהם. אמרתו המפלילה של עד התביעה אחמד אבו פחידה נגבתה בזכ"ד ללא אזהרה מתאימה, וגם באמרה המשטרתית העד לא פירט מיהו "באג'ס נחלה" שהוזכר על ידו. לא נערך זיהוי בעזרת תמונות, ולא הובהר כיצד וידא המפליל כי האדם שעמו שוחח בטלפון היה העורר.

אשר לפרטי האישום המסתמכים על אמרותיו של העד מאהר אבו פנונה, טען הסנגור כי השיחות שקיים העורר עם העד לא התממשו לכלל פעילות או שירות לחמאס. הם היו לכל היותר תחילתו של קשר לביצוע עבירה. דברים שעשה העד לאחר מכן לא היו בשליטה או בידיעה של העורר. גם אם סייע  העורר במקצת לפעיל חמאס, אין בכך שירות ובוודאי שאין זו חברות בארגון זה.

הסנגור טען כי גם אם יש ראיות מספיקות, אין עילה למעצר. אין מקום להחיל את הלכת קוואסמה לעניין התמשכות חברותו של העורר בחמאס. גם אם ביצע שירות עבור החמאס, והדבר מוזכר בשורה קצרה באמרה, אין לראות בכך חידוש או התמשכות של חברותו. העורר היה נתון במעצר מנהלי כיוון שהתביעה טענה שאין ראיות גלויות בעניינו. אך בדיקה מעמיקה העלתה שיש ראיות, והעורר הועמד לדין באיחור. הסנגור ביקש לתת משקל גם לעובדה זו.

מנגד טען התובע המלומד, כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא, לא בעניין הזיהוי, לא בעניין המשקל של ההפללות ולא בקביעה כי יש עילת מעצר עד תום ההליכים. על כן ביקש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית

עיינתי בחומר החקירה הרב, ובהחלטתה המפורטת של כב' השופטת אגמי-מרדכי. הניתוח שערכה השופטת הנכבדה לחומר הראיות מקובל ברובו גם עליי, וכמוה גם אני התרשמתי כי יש די ראיות, לפחות לשלב זה של ההליך, כדי להקים סיכוי סביר להרשעה במרבית פרטי האישום.

נכון ציינה השופטת קמא, כי פרט האישום הראשון מבוסס על עדותו המפלילה של אחמד פחידה (עד התביעה מס' 10). הוא מסר בזכ"ד מיום 5/2/13 את הפרטים שבבסיס פרט האישום הראשון. ב-עמ' 4 לזכ"ד מסר אבו פחידה, כי במהלך מעצרו השני שהה באגף כלואי החמאס, כי האחראי על האגף מטעם החמאס היה באגס נחלה, וכי האחרון אמר לו שעליו להיות אחראי על החדר. גם אם העורר לא התכוון להיות חבר בחמאס, הרי פעל כחבר, ודי בכך כדי להוות עבירה על תקנה 85 לתקנות ההגנה.

כמו השופטת קמא גם אני לא מצאתי קושי ממשי בזיהויו של העורר. אבו פחידה מפליל אדם בשם "באגס נחלה" כמי שיצר עימו קשר על מנת להעביר לידיו פיצוי בגין מאסרו. זיהויו של העורר לא נעשה רק בשם כפול וציון עובדת היותו עצור, אלא גם בציון גיל ומקום מגורים, אותם אישר העורר עצמו באמרותיו. בזכ"ד מ-6/2/13, כשנשאל על היכרותו עם פעילי חמאס, מסר אבו פחידה, כי יש לו הכרות אישית גם עם פעילים בכירים, על רקע ישיבה משותפת בכלא או היכרות על רקע משפחתי. בין הפעילים שמנה היה גם "באגס נחלה כבן 45 תושב ג'ילזון, פעיל מדיני בכיר של החמאס".

חיזוק לדברים אלה אפשר למצוא ברישומי שב"ס, לפיהם היו תקופות שבהן שהה אחמד אבו פחידה בכלא בזמן שגם העורר שהה בו.

חיזוק נוסף להפללה של אבו פחידה ניתן למצוא בעדותו של מאהר אבו פנונה. הוא הסביר בעדותו מיום 19/5/13: " אני כשהייתי בכלא היה נמצא איתי אסיר חמאס והינו אמיר ארגון חמאס בכלא ושמו באגס נחלה מגילזון מאזור רמאללה ולקחתי ממנו מספר הטלפון של משרד האסירים בעזה". אבו פנונה אף הוא מזהה את העורר בשם כפול, גיל, מקום מגורים, היכרות מהכלא, והיותו של העורר נציג בכיר של החמאס בכלא. הוא קושר את העורר לעניין הפיצויים, שבעניינם הופלל ע"י אבו פחידה.